מועד חלות תקנות התכנון והבנייה
מאת: אינג' ע' בן עזרא
בסעיף 17 לתקנות – "חובת קיום הוראות התוספת השנייה" נאמר כי – לא יינתן היתר אלא בהתאם
להוראות המפורטות בתוספת השנייה.
מאידך קיימת מחלוקת באשר למועד חלותו של תיקון כלשהו לתקנות.
ראה הפסיקה:
- ת.א. 1860/85 –נציגות הבית המשותף בניין 440 גילה ואהרון חממי נגד גד חברה לבניין בע"מ, בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט ו' זילר.
"(א) בסעיף 4 לדו"ח קבע המומחה כי יש לפצות את התובע ב- 260 ש"ח בשל היעדר
סורג במרפסת ובשל היעדר "ברגי פרפר" לנעילת התריס למסילות.
טענת הנתבעת היא שחובת התקנת שני אלה מקורה בתקנה שהותקנה ביולי 1980
ואילו בקשת היתר הבנייה המתייחסת לבניין שמדובר
בו הוגשה קודם לכן, והיתר הבנייה הוצא עוד ב- 01/05/79. בהיות התקנה הרלוונטית
כלולה בתקנות הנוגעות לבקשה למתן היתר (תקנות התכנון והבנייה) (בקשה למתן היתר
תנאים ואגרות), צריך לפרשה, כך סבורה הנתבעת, כחלה רק על בניינים ודירות
שהבקשות לגביהם הוגשו אחרי היכנס התקנה לתוקף.
חוששני שפרשנות זו אינה נכונה. ההסכם שבין הצדדים נעשה ב- 26/03/81 ונראה לי
שהתובע זכאי להניח כי תקנות בנייה שהיו בתוקף ביום
חתימת החוזה ובכלל זה התקנה שמדובר בה, יחולו עליו. אני דוחה את טענת הנתבעת".
ובהמשך פסק הדין ציטוט נוסף:
"(א) מעקה חדר המדרגות נדון בע' 11-10 לדו"ח המומחה. טענת הנתבעת היא כי תקנות הבנייה והתקן עליהן מסתמך המומחה, חוקקו לאחר
קבלת היתר הבנייה.
אני דוחה טענה זו לא רק מהסיבה בה נדחתה טענה דומה לעניין הסורגים בדירת התובע, אלא גם משום שאני סבור שנורמות הבנייה והביצוע
בתום לב של הסכמי בנייה, חייבו את הנתבעת לספק גם לפני התקנת התקנות שמדובר בהן, מעקות שימלאו את ייעודם מבחינת מרווח הסורגים
זה מזה באופן שלא יסכנו ילדים, ומבחינת יציבות, עמידות ובטיחות. הטענה נדחית".
היינו – לא רק שהמועד הקובע לתחילת התיקון לתקנות הינו מועד ההסכם, המאוחר ממועד קבלת ההיתר, אלא גם עצם התיקון לתקנות מורה על כך שהמבנה
טרם התיקון היה לקוי, וככזה אסור שייבנה.
- ת.א. 1833/86, 110/87 –אוחנה סוזן ודוד ואח' נגד דרוקר זכריה חב' קבלנית לעבודות אזרחיות בניין
ופיתוח בע"מ, כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן.
בעניין אמצעי הגנה לפתחים בדירות חלות הוראות חלק ב' סימן ז' בתקנות. לפי תקנה 2.95 – פטור על פי תיקון תשמ"ו –
"הוראות סימן זה לא יחולו על בניין חד-משפחתי או דו משפחתי".
הדירות נשוא התביעה נבנו בתאריך מוקדם לתיקון תשמ"ו 1986 - ואף החזקה בהן נמסרה קודם לתיקון בתקנות.
התביעות הוגשו לאחר התיקון לתקנות, אשר על פיו פטור הקבלן מחובת מיגון הפתחים בדירה.
בית המשפט פסק כי תקנה 2.95 לעניין הפטור לא חלה במקרה זה ועל הקבלן לפצות הדיירים בגין השלמת אמצעי המיגון.
המסקנה: השינוי לקולא בתקנות, מבחינת הקבלן, אינו פוטר אותו מקיום החובות שעל פי התקנות בתחולתן במהלך הבנייה ועד מסירת החזקה בדירות.
ציטוט – סעיף 9) ב) בפסק הדין:
"ב. דלתות כניסה לדירה ומיגון פתחים
המומחה ברלינר העריך את התיקונים הדרושים בכל הדירות בשווי כולל של 1,700 ש"ח לדירה, למעט הדירה של שטרית בה העריך התיקונים בשווי 650 ש"ח. התיקונים הם: החלפת דלת הכניסה, הוספת מנעול בדלת המובילה למקלט, שני סורגים בקומת הקרקע, התקנת סורג בחלון אל הגג, התקנת חלון במרפסת המטבח. המומחה העריך נזקים אלה מתוך הנחה כי חלה תקנה 2.95 הקובעת כי "הוראות סימן זה לא יחולו על בניין חד-משפחתי או דו-משפחתי" (הכוונה לסימן ז: פתחי כניסה בדירות מגורים), וציין (בתשובה לשאלות ההבהרה) כי במידה וייקבע כי תקנה 2.95 אינה חלה, עלות התיקון היא 2,100 ש"ח לכל דירה.
תקנה 2.95 הותקנה רק בשנת תשמ"ו ואילו הדירות נבנו בתאריך מוקדם ואף החזקה בדירות הועברה לקונים עוד בשנת 1985, לפיכך קובעת אני כי תקנה 2.95 אינה חלה בעניינו.
לפיכך אני מעמידה את גובה הפיצוי על סך של 2,100 ש"ח לכל זוג (למעט שטרית להם אפסוק בהתאמה 800 ש"ח)".
בטעינה...
