חיוב בתשלום פיצוי מוסכם - עקב הפרה יסודית של הסכם
(אי רישום זכויות הדיירים בדירות ואיחור במסירת הדירות)

מאת: אינג' ע. בן עזרא

- ת.א. 1237/86, 1238/86 - בבית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופטת אור, זקס ובן דוד נגד פנאני ושות'.
 (תקדין - מחוזי, כרך 91 (3) תשנ"א\תשנ"ב – 1991 עמוד 589).

  ראה - החל מסעיף 60 בפסק הדין:

 - הוסכם כי הפרה יסודית של ההסכם תזכה את הצד השני בפיצוי מוסכם של 10,000$.

 - הדיירים התובעים טענו בגין כל אחת מ –2 הדירות בנפרד כי: 

  -- הנתבעים לא רשמו את דירות התובעים על שמם עד להגשת תביעה.

  -- מסירת הנכס בוצעה באיחור של 4 חודשים.

  בית המשפט קבע:

  "אי רישום זכויות התובעים בדירות ואיחור במתן הדירות.
  הנתבעים לא רשמו את דירות התובעים על שמם עד להגשת התביעה, וככל הידוע לי - לא רשמו את דירות
  התובעים על שמם עד היום.
  אין ספק כי זוהי הפרה יסודית ביותר, לא רק משום שדבר זה נאמר  במפורש בחוזי הרכישה, אלא גם משום
  שזה דבר מובן מאליו.
  במדינה בה נקבע בחוק כי עסקה במקרקעין - טעונה רישום, ועסקה  שלא נגמרה ברישום - רואים אותה רק  
  כהתחייבות לעשות עסקה  (ס' 7 לחוק מקרקעין, תשכ"ט –1969) אך מובן הוא כי העדר  רישום - הינו הפרה
  יסודית ביותר.
  הצדדים הסכימו ביניהם כי הפרה יסודית תזכה את הצד השני בפיצוי  מוסכם של – 10,000$, והתובעים 
  תובעים פיצוי מוסכם זה בגין אי  הרישום, וכן בגין מסירת הדירות לתובעים באיחור של  4 חודשים.
  פיצוי מוסכם זה איננו בלתי סביר בנסיבות העניין, ואין לי כל סיבה שלא לקיים את הסכמת הצדדים בעניין זה.
  (ס' 15 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], תשל"א- 1970).

  62. אני קובעת, איפוא, כי על הנתבעים לפצות כל אחד מהזוגות זקס  ובן דוד בפיצוי המוסכם מראש של
  10,000$ בגין אי רישום הדירות על שמם, עד היום, ובגין מסירת הדירות באיחור של 4 חודשים".