קבלת פיצוי גבוה מהסכום הנתבע בגין ליקוי בנייה

מאת: אינג' ע. בן עזרא

בתחום תביעות בתכנון ובבנייה, עיקר הראיות מתבהרות בשלב ההוכחות בין כותלי בית המשפט.
אמנם כל צד נוקט בעמדת פתיחה, לעתים קיצונית לטובתו, ובדרך כלל פסק הדין שהתגבש לאחר בחינת
הטענות ושמיעת הראיות מצוי בתווך שבין שתי העמדות של הצדדים לדיון, אך לכלל זה יש יוצאים מן הכלל,
וראוי לתת את הדעת גם למקרים יוצאי דופן, שאינם כה נדירים.
 
בתביעה המורכבת מ- 10 פריטים א' עד י', יתכן ולגבי פריט ג' נפסק סכום הגבוה מהסכום הנתבע.
כפי שנראה להלן, לא תמיד נדרש תיקון כתב התביעה כדי לקבל את הסכום הגבוה מהנתבע לגבי פריט
בודד [ג' כאמור], בתנאי שסך כל התקבולים אינם עולים על גודל התביעה כך שמבחינת היקף התביעה
אין צורך בתיקונה.

בת"א 396/94 דניאל בועז ואח' נ' שמרגד חיים בע"מ, בית המשפט המחוזי בנצרת, פסק דינו של כב'
השופט דגעון גינת מיום 9/12/1998, כללה התביעה דרישת פיצוי בסך 21,500 ש"ח בגין העדר גנרטור
בבניין, אף שבמפרט כלול פריט זה. דרישה זו בסך 21,500 ש"ח הושתתה על חוות דעת מקצועית של
מהנדס בניין, אשר צורפה לכתב התביעה והוותה חלק בלתי נפרד ממנו.
בבוא מומחה בית המשפט [שגם הוא מהנדס בניין] לאמוד את הליקויים, הוא הותיר פריט זה ללא ציון
המחיר, בטענה כי אינו מומחה לדבר. 

מיד יועד כי לפי פסק דינו של כב' השופט ד"ר גבריאל קלינג, ת"א 1171/89 זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ,
בית המשפט המחוזי בתל אביב, אין דרישה כי המומחה שעל פיו ישק דבר יהיה מומחה מתמחה בתחום
הספציפי האמור, ודי אם הוא מהנדס בניין כדי שיקבע ויחווה דעתו בכל חלקי הבניין, ובלשון פסק הדין -

"כיום אין קץ להתמחויות בתחומים שונים, ואין קביעה כי יש תת התמחות שאינה מנת חלקו של מומחה,
אומרת כי אין לקבל חוות-דעתו של אותו מומחה המתייחסת לאותן תת-התמחויות.
כל המשמעות של קיומן של אותן תת-התמחויות היא שכאשר בפני בית המשפט שתי חוות-דעת, אחת של
המומחה הכללי והשנייה של מי שהתמחה בתחום צריותר, עשוי בית המשפט ליתן משקל יתר לחוות הדעת
בתחומה של תת ההתמחות.
אין מקום לקבוע  כי קיומה של תת התמחות שולל את האפשרות להזקק לחוות דעת של מי שאינו עוסק באותה
תת-התמחות".

בענייננו, יכל מומחה בית המשפט לקבוע בעצמו את מחיר הגנרטור. משלא עשה כן, מונה על ידי בית המשפט
תת-מומחה המתמחה בתחום הצר של גנרטורים ובדק את הסוגייה לעומקה.
קביעתו הייתה כי העלות הינה בערך פי 4 מהסכום שנטען על ידי מומחה הדיירים, ובית המשפט פסק כי הסכום
האמור [86,500 ש"ח] ישולם לתובעים במלואו בגין אותו פריט.
עוד קבע בית המשפט, כי הוא רואה בהכללת הדרישה הנ"ל בכתב הסיכומים של התובעים כבקשה לתיקון
כתב התביעה - לה הוא נעתר.

בפסק דין תקדימי פסק כב' השופט שאול מנהיים פיצוי לדיירים בפריט ריצוף לפי עלות החלפה מלאה של
הריצוף בדירה, למרות שמומחה הדיירים קבע החלפה חלקית בלבד! [ת"א 6051/97 מירי פרנק נ'
ד. ע. דירות עילית בע"מ, בית משפט השלום בחדרה, שופט: ש' מנהיים, פס"ד מיום 13/8/2000 לא פורסם.
הסיבות לכך: 

* ב"כ הדיירים [עורך הדין] טען כי אינו מקבל את דעתו של המומחה של הדיירים [מהנדס] בפריט הריצוף, 
  והביא לבית המשפט ראיות עובדתיות כולל קלטת וידאו להוכחה כי מצב הריצוף בדירה פגום מכדי פתרון
  של החלפת מרצפות חלקיות והעברת אריחים מחדר אחד לשאר חלקי הדירה.

* בית המשפט לא קיבל את הפתרון של רכישת ריצוף חדש למטרת החלפה חלקית, בטענה כי לא תהיה 
  התאמת גוון.

* בית המשפט דחה את הרעיון של עקירת כל המרצפות מאחד החדרים [הממ"ד] ושימוש במרצפות התקינות
  מביניהן כדי להחליף את המרצפות הפגומות בדירה, כי אז יהיה בממ"ד ריצוף בגוון שונה [חדש] ביחס לשאר
  הדירה,   ואין לחייב את הדיירים בכך.
  עוד קבע השופט כי - "...מי שמציע הצעה כזו, לא היה מסכים שכך ייעשה בביתו הוא".

בנוסף, חשובה קביעתו של השופט כי אפשר שבפריט מסויים - נניח פריט ג' מתוך 10 פרטי תביעה - יהיה
הפיצוי גבוה מהנתבע, ולהלן ציטוט:

"...גם אינני רואה כל אסון בכך שהפיצוי בגין ריצוף יעלה על זה שהוצע על ידי מומחה התובעת, כל עוד אין הוא 
 חורג מסכום התביעה. 
 זו אמנם  תוצאה חריגה, אך לא אסורה או בלתי אפשרית".

בכך חזרנו לרישא של פרק זה.